הוא שכב בבית החולים בקרתי אותו ,פחדתי מאוד לפגוש בו לפגוש במוות .
אהבתי אותו מאוד ,הלכתי ביקורים קצרים של כאב גדול.
בתחילה עוד היה דיבור הבאנו לו את הסודה שככל כך אהב אח"כ הוא שכב בחדר אחר לבד ממש ימים לפני מותו כתב לי פתק
כף היד עדיין היתה יפה וחזקה, הכתב היד הנקי והברור שלו כבר היה משובש שבור לדבר הוא כבר לא יכל לדבר.
הצלחתי לפענח את הכתוב ארבע אותיות נ ג מ ר רק אני והפתק לא יכולתי להכיל את הנגלה .
אבי האופטימי שלא דיבר ולא התלונן כמעט מעודו הרגיש צורך לומר את האמת כל כך קרוב למוות שלו
לא ידעתי איך להתמודד עם חוסר האונים עם הידיעה הברורה הזו על הסוף עכשיו עובר בי עצב גדול .
שהשארתי אותו לבד.
עם אמא הייתי במותה ויכולתי זו כבר היתה חוויה אחרת .
כעבור ימים אחדים נפטר בתל השומר , בזמן מותו לא הייתי לידו
לא נפגשנו יותר, הוא תרם את גופתו למדע .
