יום ראשון, 26 ביוני 2005

פרידה מאבא

אבא שלי אושפז רק אחרי שהמערכות קרסו הוא כבר לא היה יכול לאכול שבועות לפני מותו ניתחו וסגרו כי כבר לא היה מה לעשות הרופא לא חסך מאיתנו את האמת , אין מה לעשות הכל נגוע סרטן בלבלב

הוא שכב בבית החולים בקרתי אותו ,פחדתי מאוד לפגוש בו לפגוש במוות .

אהבתי אותו מאוד ,הלכתי ביקורים קצרים של כאב גדול.

בתחילה עוד היה דיבור הבאנו לו את הסודה שככל כך אהב אח"כ הוא שכב בחדר אחר לבד ממש ימים לפני מותו כתב לי פתק

כף היד עדיין היתה יפה וחזקה, הכתב היד הנקי והברור שלו כבר היה משובש שבור לדבר הוא כבר לא יכל לדבר.

הצלחתי לפענח את הכתוב ארבע אותיות נ ג מ ר רק אני והפתק לא יכולתי להכיל את הנגלה .

אבי האופטימי שלא דיבר ולא התלונן כמעט מעודו הרגיש צורך לומר את האמת כל כך קרוב למוות שלו

לא ידעתי איך להתמודד עם חוסר האונים עם הידיעה הברורה הזו על הסוף עכשיו עובר בי עצב גדול .

שהשארתי אותו לבד.

עם אמא הייתי במותה ויכולתי זו כבר היתה חוויה אחרת .

כעבור ימים אחדים נפטר בתל השומר , בזמן מותו לא הייתי לידו

לא נפגשנו יותר, הוא תרם את גופתו למדע .

אין תגובות:

פרסום תגובה

אבי היקר שהיה מסיע אותי

הצילום הפשוט התמים הראשוני חוגג עכשיו את ניצחונו בזמן. 1969 אני  בן 17 תחילת ימי כצלם, נכנסתי למרתון של  צילום על מנת להשיג תעודת ע...